ערוץ זה הוא ארכיון האתר, השומר את הסיפורים מהאתר הישן של ״חורים ברשת״.

    תודה למברכים

    לפעמים הקצב בו החדשות רצות ברשת מאוד משעשע. את התגובה הראשונה קיבלתי כבר אחרי 15 דקות, בגלל טרקבק שהופיע אצל דבורית (למען האמת, שכחתי את הפיצ'ר הזה), וכל זאת, בלי אינדוקס בגוגל. אני יודע כמה מהר בלוג הופך מהנאה למחויבות, ולי יש כבר מספיק מחויבויות. לא רוצה להתחייב לעצמי על קצב עדכונים. תודה גם על ההערות. ניסיתי להגיד את הרסס דרך Feedburner אבל קיבלתי הודעה שהכתובת שהגדרתי לפיד כבר תפוסה. למישהו יש רעיון? סרגל הצד שעולה על התמונה זה באג, לא פיצ'ר, כמובן. אנסה לפתור את הבעיות. אי אפשר גם לשלב אנגלית ועברית במילה אחת עם מקף - זו בעיה בעיצוב או בוורדפרס? אשמח לעצות - אני חדש בשכונה הזו. ושוב, העיצוב לא שלי - לא רוצה לקחת קרדיט על עבודה של אחרים. מאוד מהר הגיע אלי הטרול הראשון, גיל, ששלח אותי לנקות שירותים ובישר לי שאני אפס מאופס. הוא לא יודע שאני אוכל כמה כמותו לארוחות בוקר, ולא לתפארת המליצה. בימים הראשונים של ווינט התהפכה לי הבטן כשקראתי תגובות. היו כאלה שבגללן הסתובבתי עם מצב רוח נאחס במשך יום או יומיים. כל מי שהתנסה קצת בכתיבה ברשת יודע כמה רעל יכול להשתחרר בחסות האנונימיות. אם חשבתם שחלק מהתגובות בוויינט מגעילות, חכו שתקראו מה לא מתפרסם. ראיתי עיתונאים קשוחים ומנוסים שסירבו להמשיך לכתוב לאינטרנט רק בגלל החשש מהתגובות. פעם קראתי אצל אינדיגו שהשיטה שלה להתמודד עם הפחד הייתה לשלוח לעצמה תגובה ראשונה - הכי ארסית שאפשר, כך שאף אחד לא יוכל להתמודד עם זה. רעיון מקסים, אבל לא ניסיתי אותו. עם השנים ואלפי התגובות והמילים לומדים להתחספס. היום אני כמעט שלא קורא טוקבקים - פיתחתי שיטה לסריקת הודעות ואיתור נאצות ואני מרפרף עליהן. מה שמעניין זה שהטרולים לא מתייאשים או שאולי הם מתחלפים. האנשים האלה לא לומדים שלא נאפשר לנצל את הבמה שאנחנו מספקים להם כדי להשמיץ, בניגוד לתגובות וביקורת לגופו של עניין. היום הגישה שלי כלפי טרולים היא 'קדימה, תעשו לי את היום' (במבטא אוסטרי כבד). צריך להתמודד איתם כמו עם הטרור האיסלמי - היד שלי מאוד קלה על ה-Del. >

    • בלוגים
    • אודות